נירה יעקובי

הצהרת אמן

הנושאים בהם אני עוסקת באים מתכנים אישיים ומובלים על ידי אספקטים רגשיים.

אני מתמקדת בעיקר בשני נושאים: האדמה והאנשים החיים עליה, בעיקר הנשים – הכוח הנשי.

האדמה בשבילי היא מקור החיים, אנרגיה, התחדשות, יצירה, זרימה, חושניות, טקסטורות וניגודים. אלו הקולות היפים שאני שומעת מן האדמה.

אך כיום נשמעים גם קולות אחרים של האדמה, היא מתעוותת, מתפתלת וזועקת את כאבה, ייסוריה וזעמה בקולות קשים המתבטאים בהתפרצות, שבירה, הרס וזעקה על הפקרתה, פגיעה בה בצורות שונות, שינוי פניה ואי הקשבה לקולותיה.

האדמה היא אם. מצמיחה אמהות כמוה.

בחרתי בכד במטפורה לאדמה ולאישה – האם. הכד, יש בו הכלה וקבלה, מספק צרכים בסיסיים, מזון, מים, הגנה, עוצמה, יציבות, ביטחון, יופי ושלמות.

השפעות מרכזיות בחיי הם:
 סבא וסבתא שלי, עלייה שנייה, ממייסדי נהלל שאהבת האדמה ועבודתה היו מרכז חייהם.
העולם השלישי – התרבויות, האנשים וחייהם, עבודת האדמה, הראשוניות, החיבור לאדמה ויחסי הגומלין.

יצרתי כדים מחומר חרסיתי וציירתי עליהם.
הסדרה הראשונה של הכדים היא סדרת נשים הודיות שפגשתי בטיוליי. ריתק אותי הכוח הנשי שעולה מהן. עסקתי בעבודה זו בשאלות וקונפליקטים של פנים וחוץ, נשים מכילות ונשים כלואות, מגלות מסתירות, צופנות סיפורים בכדים או מאחורי צעיפים. הכדים צבעוניים מאוד ושרופים בשריפת ראקו שיוצרת סדקים שתורמים לתחושה.
הסדרה השנייה של הכדים היא כדי אתיופיה, מצויירים בשחור לבן ללא זיגוג בהתייחסות לחייהם במדבר, באבק, בחיים האפרוריים. איפה הכוח הנשי? יש ראשוניות, חיבור לאדמה. מה מספרים הכדים מבחוץ ומה הם מכילים או מסתירים בתוכם?

הקונטרסט בין הצבעוני לשחור והשאלות העולות מכך.

התייחסתי לשתי תרבויות שעדיין קרובות לאדמה, באחת הנשים פורצות מהאדמה ומתמודדות עם הקשיים בעזרת הצבעוניות ושמחת החיים. בשנייה הנשים נטמעות באדמה והן חלק מהאבק והיובש.