כמו לוליין על חבל דק

הערכים העומדים במרכז היצירה שלי, המנחים אותי ומאפשרים לי להביע קשת רחבה של רגשות, הם המבטאים את היחסים המתקיימים  בעבודותי בין צורות וצבעים, בין תנועה ועצירה ובין מלא וריק.                 בסדרה שבה אני מציירת בצבעי שחור, אפור ולבן, אני מדברת בשפה עיתונאית מתעדת. שפה זו מאפשרת לי להעביר באופן מטפורי עולם אינטימי ואישי, המרובד בנושאים הנעים סביב הפחד והחשש מפני הזדקנות. העבודה נעשית על שולחן ובעמידה, כאשר לא פעם הידיים משמשות כמכחול. סדרה זו חוקרת מצד אחד את האפר המטפורי והממשי השוקע ומצטבר בעורקים המובילים ללב וגורמים להתקף לב. ומצד שני, אותו האפר הוא גם כל מה שנשאר ממשפחת אמי שנספתה בשואה.    בקבוצת עבודות אחרת אני מנסה לתת ביטוי לסכסוך פנימי בלתי פתור אצלי הקשור למעמד האישה בבית ובחברה. השימוש בכלים של המדיום הדיגיטלי, כמו בניית צורות חדשות וחזרה רפטטיבית, מאפשרים לי לתרגם את התסכול האישי לביקורת חברתית-תרבותית, בעיקר על השיטה והשיטתיות המעמידים את האישה במקום שאיננו שווה לגבר.    אני רואה בעבודת הציור את הניגוד שבין שליטה וחוסר שליטה, ולכן הציור עבורי הוא סוג של מאבק בין הליכה קדימה ולעתים אחורה בחיפוש אחר ביטחון, ולפעמים בתחושה שאני.